נושא: מילות הקסם - סליחה

משפט השבוע:

סליחה על מה שאמרתי

מן המקורות:

"הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (משנה אבות א, יב)

רבי יעקב אבוחצירא היה מחכמי מרוקו, יהודי צדיק וגדול מאוד בתורה. הוא היה נוהג להסתובב בכל מיני ארצות כדי לעזור ליהודים שנמצאים שם. הוא היה נוהג להסתובב בין כולם ולאסף צדקה עבור העניים. ואף שזה לא דבר קל, רבי יעקב ידע שה' אוהב את הצדקה, וכמו שאנו אומרים בתפלה: "ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט".

פעם אחת, נסע רבי יעקב למרחקים, ובעזרת ה' הצליח לאסוף המון כסף בשביל העניים. באותו מסע היה לו מלוה ערבי שהוליך את החמור ועזר לרב בכל מה שהוא צריך. לאחר שנחו מעט ורצו להמשיך בדרך, אמר הרב לערבי: "תראה, אני רוצה להגיע מהר לעיר שלנו, כי הזמן שלי יקר וכל דקה חשובה. ולכן, אני מציע שנלך בדרך מסימת שהיא קצרה.." כששמע את זה הערבי הוא כמעט התעלף, הוא פנה לרב ואמר: "כבוד הרב, אבל בדרך הזו יש שודדים גדולים, הם רק מחכים שתעבר שם והם ישדדו אותך.. ובפרט עכשו שיש לך הרבה כסף.."

הרב לא התרגש, הוא אמר: "אני יודע שיש שם שודדים, אל תדאג, בעזרת ה' יהיה בסדר.." הערבי לא נרגע, הוא אמר לרב: "כבוד הרב, אני מכיר את השודדים האלו, הם לא רק לוקחים את הכסף, אלא הם גם פוגעים באנשים וחלילה יכול לקרות לנו משהו.." אבל הרב לא שמע לו אלא אמר: "אתה כעת עובד שלי, ואתה צריך לשמוע למה שאני אומר. ולכן, אתה חיב ללכת בדרך שאני רוצה.."

לערבי לא היתה ברירה, והוא הוליך את החמורים לכוון הדרך המסוכנת. רבי יעקב ישב בנחת על החמור וראשו היה עסוק בדברי תורה. באותו זמן, קבלו השודדים כבר את ההודעה שרבי יעקב מתקרב אליהם ויש עליו המון כסף.. הם הכינו את כלי הנשק שלהם, ואיך שהם ראו את החמורים של רבי יעקב והמלווה שלו הם התגלגלו בצחוק חזק.. איך שהערבי המלווה שמע אותם הוא התחיל לרעוד.. הוא הסתכל על רבי יעקב וראה שהרב בכלל לא זז ואפילו לא מרים את העינים מהספר.. הוא לא חכה, אלא מיד קפץ מהחמור והתחיל לרוץ ברגל אל תוך היער. שם הוא התחבא מאחורי עץ גדול כדי לראות מה יקרה לרב.. תוך כמה דקות הגיעו ארבעים שודדים עם נשק בידיים והפנים שלהם מפחידות. רבי יעקב המשיך לשבת על החמור, וכשראה אותם שאל ברגע: "כן, מה אתם רוצים?" השודדים ענו לו: "את כל הכסף שלך, ומיד!!" "בבקשה" אמר הרב. אבל השודדים אמרו: "לא רק את הכסף אנחנו רוצים, אלא קודם כל נפגע בך ואחר כך ניקח את הכסף כדי שלא תוכל להלשין עלינו.." רבי יעקב לא התרגש אלא אמר: "הנה אני כאן לפניכם תעשו בי מה שאתם רוצים.."

ארבעים השודדים כונו את הרובים שלהם על רבי יעקב, ואז, לפני שהם ירו, פתאום, האדמה שתחתיהם נהפכה לרכה כמו בוץ.. הם התחילו לשקע בתוכה, עוד ועוד ועוד, עד שחצי מהגוף שלהם נכנס לתוך האדמה, והחצי השני שמעל האדמה נהיה קשה כמו אבן! כן, חצי הגוף העליון שלהם היה קפוא כאלו יצא עכשיו מהמקפיא, והידיים לא זזו, העיניים לא נסגרו.. כלום.. "עמוד דום!" הרב ראה זאת ואמר: "תודה רבה לך ה' שהצלת אותי.. ידעתי שמי שהולך למצווה לא ניזוק בדרך.. כמו שכתוב בגמרא הקדושה: "שלוחי מצוה אינם נזוקים!", כשראה הערבי שלוה את הרב את מה שקרה לשודדים הוא רץ מיד לכוון השודדים, ניסה להזיז להם את הידיים, את האוזניים אבל לא הצליח, הם היו כמו פסל! הוא שמח ורץ לרב, הרב כעס עליו: "למה ברחת? אתה פחדן! אמרתי לך שבעזרת ה' הכל יהיה בסדר.. תשאיר אותם כך, זה דוקא קשוט יפה באמצע הדרך, פסל של ארבעים שודדים שקועים באדמה.." הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לעיר, כל בני העיר יצאו לקבל את רבי יעקב בשמחה וברקודים. הוא לא ספר לאף אחד מה קרה בדרך, כי הוא לא רצה להתגאות בנס שה' עשה לו...

המשפחות של השודדים שידעו שהשודדים חכו לרבי יעקב כדי לקחת לו את הכסף, ראו שרבי יעקב חזר לעיר ואלו הקרובים שלהם - השודדים לא חזרו.. הם יצאו לחפש אותם ומה הם ראו? כל השודדים שקועים באדמה.. הם חזרו לעיר ורצו לערבי שלוה את הרב, הם שאלו אותו: "מה קרה?" והוא ספר להם את הנס שקרה לרב, הוא אמר להם: "כדאי לכם ללכת לרב ולבקש ממנו סליחה, אולי הוא יתפלל עליהם שינצלו.." הם מיד רצו לרב והתחננו שיסלח לקרובים שלהם, אמר להם הרב: "תלכו לשודדים, ותגידו להם שאם הם מקבלים על עצמם לא לפגע יותר לעולם באנשים אני אתפלל עליהם..". הם רצו לתוך היער ושאלו אותם אם הם מקבלים על עצמם.. הם קבלו על עצמם והרב התפלל לה' והם יצאו מתוך האדמה וברחו כל אחד לעיר אחרת.

שאלות לדיון והטמעה:

1. על מה בקשו השודדים ובני משפחתם סליחה?
2. האם על כל מעשה התנצלות עוזרת?
3. מה יוצא טוב מכך שמקבלים את ההתנצלות של מי שפגע בנו?

בוקר טוב כיתה א!

"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם". (תְּהִלִּים)

כְּמוֹ הָעֵץ הַגָּדֵל לְיַד מַיִם, כָּךְ אָנוּ מְקַבְּלִים חַיִּים מֵאֱלוֹקִים.