נושא: הפסד בכבוד

משפט השבוע:

מפרגן לך שניצחת. אני מפסיד בכבוד

מן המקורות:

"איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד, א)

מלך אחד רצה להכיר מקרוב את אנשי ממלכתו, לראות את אופן התנהלותם, ולהבין את הלך מחשבתם. כדי שיוכל להתקרב אל התושבים, נהג המלך להתחפש באופן שלא הכירוהו, וכך עבר בערים שונות ובבתים שונים. עד מהרה הבחין, שמרבית התושבים אינם מרוצים. לכולם יש תלונות – מוצדקות או לא – ולכולם יש דאגות.

ערב אחד עבר המלך ליד בית מט לנפול, ושמע קולות שירה ונגינה בוקעים מתוך הבית. הציץ המלך מן החלון, וראה שהדירה קטנה וצפופה, ורהיטיה מועטים וישנים. בני הבית ישבו ליד השולחן, כשלפניהם מעט לחם, אך פניהם נהרו משמחה, והם שרו וניגנו, עוד שיר ועוד ניגון.

תמה המלך: לשמחה מה זו עושה, כשהעני גדול כל כך?

החליט המלך לבוא גם ביום המחרת, ושוב מצא את בני הבית שמחים ומרוצים, שרים ומנגנים.

נכנס המלך לבית, ושאל את אבי המשפחה: "איזה מאורע חשוב ומשמח ארע לכם, שאתם שמחים וצוהלים זה היום השני?"

אמר לו האיש: "לא מאורע חד פעמי התרחש כאן, אלא שמח אני שמחה גדולה ותדירה, ומודה לה' על המשפחה שנתן לי בטובו, על אשתי היקרה ועל ילדי האהובים. עני ורש אני, ועובד קשה לפרנסתי. בסוף כל יום, הנני הולך בשמחה לקנות מזון לבני משפחתי במעט הפרוטות שהשתכרתי, וכולנו סועדים את ליבנו – אמנם בפת חרבה, אבל באחדות ובשמחה, מתוך תודה והודיה לבורא שנתן לנו את מזוננו".

שמע המלך, והחליט להעשיר את העני ואת בני משפחתו בעושר גדול. גילה להם אפוא את זהותו, הזמינם לארמון, ומילא את כיסיהם במטבעות זהב.

שבו בני המשפחה אל ביתם הדל, והכניסו את כל מטבעות הזהב לארגז ישן, שישמש להם ככספת.

אמר אבי המשפחה לאשתו: "יש לנו בארגז מאה מטבעות זהב, שממלאים כחצי ארגז. כעת נוכל לקנות סחורה ולמכור אותה עד שנמלא את הארגז כולו במטבעות עד הסוף. בואי נתחיל לעבוד קשה, את ואני וכל בנינו, ונהיה עשירים גדולים מאוד".

יצאו כולם לעבודה טרם שחר, וחזרו בלילה עייפים ותשושים, עצבניים ומתסכלים. ולמה? האחד טוען שהוא עובד קשה ולא מרוויח מספיק. השני טוען שהוא מרוויח יותר מאחיו, ולא הוגן שיתחלקו בכסף באופן שווה. השלישי מקנא בשני אחיו, וכולם גם יחד מתלוננים שהכסף מתבזבז מהר מדי, ולא מצליחים לחסוך מספיק…

הלכה לה השמחה. אין אכילה בצוותא, אין שירים וניגונים, אין ריקודים, ואין אהבה, אחווה ושלוה.

לאחר זמן מה הגיע שוב המלך. עמד בחוץ, וציפה לשמע שירה שמחה ביותר, ולראות את האור על פניהם, מאחר שכבר עשירים גדולים הם, ויש להם כל טוב.

למרבה מבוכתו, ראה אותם מפורדים ומפוזרים, עוסקים איש איש בענייניו. אין שירה ואין ריקודים, אין זכר לשמחה על הפנים.

נכנס המלך, ושאל את אבי המשפחה לפשר הדבר. אמר לו האיש: "מעת שנתת לי את מטבעות הזהב, שבתה כל שמחה. אין אחדות בינינו ואין שלוה, אין אושר ואין חיים… רק עובדים ומתייגעים למלא את הקופסא עוד ועוד זהב"…

אמר לו המלך: "חביבי, תן לי בחזרה כל מה שנתתי לך, וקבל בחזרה את השמחה, שאבדה לך".

איזהו עשיר? השמח בחלקו.

שאלות לדיון והטמעה:

1. מה השתנה אצל המשפחה מאז שהתעשרו?
2. איזה מחשבה צריך לסגל כדי להיות שמחים בכל מצב, גם אם חסר משהו וגם אם לא?
3. האם כשקנו לכם מתנה בפעם האחרונה בחרתם לשמוח?

בוקר טוב כיתה א!

"בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל". (מִשְׁנָה)

חֹדֶשׁ נִיסָן הוּא זְמַן לִפְרִיחָה, לְהִתְקַדְּמוּת, לִגְאֻלָּה.