נושא: אקלים ואהבה

משפט השבוע:

בוקר טוב! בוקר אור!

מן המקורות:

"הווי מקדים בשלום כל אדם"

דיוויד ג'פרי היה ילד קטן שגר בשכונה בברוקלין בניו יורק. זו הייתה שכונה של מהגרים, רובם אפרו-אמריקאים, משפחות גדולות שחיו בצפיפות בדירות ישנות. הילדים, ביניהם דיוויד ואחיו הצעיר, היו מבלים את רוב זמנם מחוץ לבית. בחורף ובקיץ, בגשם או בשמש, תמיד היה אפשר למצוא אותם ברחוב, משחקים בכדור, קופצים בחבל, רודפים זה אחרי זה או סתם יושבים ומדברים על החיים.

בימים ההם, ההורים עבדו קשה מאוד. האמהות ניקו בתים, האבות עבדו בנמל, בבניין או במפעלים. לא היה להם זמן לילדים, וגם לא כוחות. הילדים גדלו בעצמם, ברחוב. לפעמים עברו ימים שלמים מבלי שמבוגר יסתכל עליהם בעין טובה או ישאל אותם שאלה פשוטה כמו: "איך עבר עליך היום?"

אבל היה אדם אחד, שונה מכל השאר. הוא היה איש יהודי, מבוגר, לבוש בבגדים לא מוכרים. הוא היה עובר שם בכל יום, הולך בצעדים שקטים, פניו רציניות אך טובות. ולמרות שלא הכיר איש מהם, הוא תמיד עצר ליד חבורת הילדים. "נו, ילדים," היה שואל, "מה למדתם היום?"

דיוויד ואחיו לא תמיד ידעו מה לענות. אבל תמיד, תמיד, הוא עודד אותם: "תמשיכו ללמוד, תלמדו טוב, תשקיעו ותצליחו" ואז היה מחייך, מברך אותם במילים טובות וממשיך ללכת לדרכו.

בהתחלה, זה נראה מוזר. למה שאדם מבוגר, יהודי, שבכלל לא שייך אליהם — ישאל, יתעניין, יברך? אבל עם הזמן, הילדים למדו לצפות לו. הוא תמיד חייך, בירך אותם, כאילו היו ילדיו.

מה שהם לא ידעו אז, זה שהאדם הזה היה לא אחר מאשר הרבי מלובביץ', אחד מגדולי המנהיגים של העם היהודי. לא היה לו קשר לשכונה שלהם, לא היה לו תפקיד שם, ואף אחד לא ציפה ממנו לעבור ברחובות ברוקלין ולדבר עם ילדים שאינם מהקהילה שלו. אבל הוא, במבטו הרחב, ראה בהם נשמות טהורות, בריות של הקדוש ברוך שצריך לדאוג גם להם.

שנים חלפו. דיוויד גדל, סיים לימודים, המשיך להיאבק כנגד קשיי החיים, ובסופו של דבר הפך לאיש חשוב בעצמו, חבר מועצת העיר ניו יורק!

יום אחד, כשסיפר לאנשים כיצד תמיד האמין בחשיבות של חינוך, איך למד לא לוותר לעצמו, איך האמין שגם ילד עני יכול להפוך לאדם מצליח, הוא נזכר לבאיש ההוא, הזקן, עם הברכה, עם המילים החמות.

מישהו ששמע את הסיפור שאל אותו: "אתה יודע מי זה היה? זה היה הרבי מלובביץ', אחד מגדולי הדור. הוא דיבר איתך? בירך אותך? זה כבוד עצום!"

דיוויד עמד שם בהלם. רק אז הבין באמת: האיש הזה, המנהיג הגדול, ראה אותו ילד קטן, זר, מהרחוב, והיה לו אכפת, היה לו חשוב לברך ולהאיר לו פנים!

שאלות לדיון והטמעה:

1. למה לדעתכם חשוב לברך אחרים בברכת "בוקר טוב"? איך זה יכול לשנות להם את היום?
2. איך אתם מרגישים כשאחרים מאירים לכם פנים ומברכים אתכם?

בוקר טוב כיתה א!

בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל נוֹהֲגִים לְאַחֵל זֶה לָזֶה "כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה". (מִתּוֹךְ הַהֲלָכָה)

זֶהוּ אִחוּל מִכָּל הַלֵּב, שֶׁתִּהְיֶה לְכֻלָּנוּ שָׁנָה טוֹבָה וּשְׂמֵחָה.