נושא: אקלים ואהבה

משפט השבוע:

טוב להיות מהנותנים!

מן המקורות:

צדקה תציל ממוות.

לרבי עקיבא היתה בת שהחוזים בכוכבים נבאו לאביה שבליל חתונתה תמות מהכשת נחש.

רבי עקיבא דאג מאוד לבתו, אולם בטח בהשם.

ואכן, כאשר הגיע יום נשואיה של בתו השתתף רבי עקיבא בשמחה, אולם לא הצליח להרדם כל הלילה מדאגה לבתו. למחרת בבקר השכים קום ומהר לבקר את בתו כדי לראות מה שלומה. והנה לשמחתו ולתדהמתו מצא אותה חיה נושמת ואף רגועה. תוך כדי דבורים עם אביה הוציאה הכלה את סיכת השער שלה שהיתה תקועה בקיר. להפתעתה עם הסכה השתרך נחש מת! לפני שהלכה לישן תקעה את סיכת השער שלה בחר סדוק בקיר, שם התחבא נחש שנדקר למות על ידי הסכה שלה, ועל ידי כך נצלו חייה.

שאל אותה רבי עקיבא בהתענינות רבה: "ספרי נא לי, בתי, מה עשית אתמול בלילה? האם התגלגלה לידיך בתוך כל ההמולה של השמחה איזו מצוה שזכית לקימה?"

ענתה לו בתו: "זמן קצר לפני החתונה עמד בפתח ביתנו איש עני רעב ללחם. מכיון שכלם היו עסוקים בהכנות לחתנה, איש לא שם לב אליו. אולם עיני הבחינה בו. ונתתי לו את מנת האוכל שהכינו עבורי". באותם ימים, בחתונות, כל אדם קיבל צלחת אוכל אחת בלבד, והיא, הכלה, נתנה את שלה לעני רעב.

הבין רבי עקיבא שזכות מצות הצדקה עמדה לבתו ועל כן ניצלה ממות.

יצא רבי עקיבא נפעם ונרגש מהבית, נגש לבית המדרש ודרש ברבים:
"צדקה תציל ממות!"

שאלות לדיון והטמעה:

1. מה עשתה הבת של רבי עקיבא שכנראה הצילה את חייה?
2. למה לדעתכם הצדקה כל-כך חשובה?
3. איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם מצליחים לעזור למישהו בלי לדעת שזה גם שומר עליכם?

בוקר טוב כיתה א!

בְּמָקוֹם שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, שָׁם הוּא נִמְצָא. (אִמְרָה חֲסִידִית)

כְּשֶׁרוֹצִים בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹבִים – מַצְלִיחִים.