נושא: שיתוף ותקשורת

שער שלישי - סיפורים אייר-תמוז

מבצע 3 - החבר הטוב

משפט השבוע:

רציתי לומר לך ש…

מן המקורות:

"לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז)

יום אחד, המורה אורית נכנסה לכיתה וביקשה מהילדים: "מחר, הביאו מהבית שק או שקית גדולה וחזקה". הילדים היו סקרנים מאוד - עבור מה מבקשת המורה שקית?

למחרת אמרה המורה: "ילדים יקרים," אמרה המורה, "היום נשחק משחק עם השקיות ועם תפוחי אדמה!"

הילדים התרגשו! הם אהבו לשחק משחקים.

היא הכניסה לכיתה ארגז מלא תפוחי אדמה רעננים, והריח שלהם התפשט בכל הכיתה. "עכשיו תקשיבו טוב," הסבירה המורה. "בכל פעם שאתם מרגישים כועסים, עצובים, או שמישהו מעליב אתכם, קחו תפוח אדמה אחד, תרשמו עליו את השם של מי שהכעיס אתכם (או מה שהכעיס אתכם), ותכניסו אותו לשק שלכם."

הילדים ניגשו לארגז ולאט לאט, השקים התחילו להתמלא. היו לילדים הרבה זכרונות ממריבות וויכוחים שונים, וכל אחד הוסיף לשק שלו עוד ועוד תפוחי אדמה.

"ומה עושים עכשיו" שאלה יעל.

"אתם צריכים לסחוב את השק הזה איתכם לכל מקום!" ענתה המורה בחיוך. "לשיעורים, להפסקה, הביתה, ואפילו כשאתם הולכים לישון! ובכל פעם שתרגישו רע, תוסיפו עוד תפוח אדמה לשק."

דניאל, מאוד כעס כשלא נתנו לו לשחק בכדור, ומילא את השק שלו בכל שמות הילדים שלא איפשרו לו להצטרף, השק שלו נהיה כבד כל כך, שהוא בקושי הצליח לסחוב אותו. הוא לא הצליח לרוץ איתו בהפסקה וישב בצד עייף וכועס.

נועה, שמאוד נעלבה כשלא בחרו בה ראשונה בשיעור מוזיקה, גם היא הכניסה הרבה תפוחי אדמה לשק שלה, היא רשמה את שם המורה למוזיקה ואת שמות החברים האחרים שנבחרו לפניה. השק שלה היה קצת פחות כבד משל דניאל, אבל גם היא התחילה להרגיש את המשקל הכבד.

אחרי כמה ימים, תפוחי האדמה שבשקים התחילו להירקב. השקים נהיו רטובים, מלוכלכים, ונדף מהם ריח ממש לא נעים! הילדים היו עייפים, כבדים, וכל מי שנכנס לכיתה אמר מיד - "איזה ריח נורא יש פה!" "זה מחריד!"

הילדים התלוננו למורה אורית: "המורה, השק שלי כבד!" "השק שלי מסריח!" "אני לא יכול יותר לסחוב את זה!"

המורה חייכה חיוך גדול ואמרה: "אתם יודעים, ילדים יקרים? בדיוק ככה קורה לנו בחיים!

כשאתם כועסים, עצובים או נעלבים, אתם בעצם מכניסים 'תפוח אדמה' לתוך הלב שלכם. אם אתם שומרים את הכעס והעצב האלה בתוככם, הם הופכים להיות כבדים בלב שלכם, בדיוק כמו השקים האלה. והם גם מתחילים 'להסריח' ולהתקלקל וליצור לכם בלב ובראש משהו לא נעים שאיתו אתם הולכים לכל מקום! מי שפגע בכם כבר המשיך קליל ושמח, ואילו אתם הולכים עם העצב והכעס כל היום…"

המורה הצביעה על השקים המסריחים ואמרה: "תראו כמה קשה היה לכם לסחוב את השקים האלה! זה מה שקורה כשאתם סוחבים איתכם כעסים ועצב. זה מכביד עליכם וגורם לכם להרגיש רע. אבל אם אתם בוחרים לסלוח, לשחרר את הכעס ולא להיות עצובים יותר מדי זמן, אז הלב שלכם יהיה קל ונקי, בדיוק כמו שק ריק וחדש! ואז תוכלו להיות שמחים ורגועים!"

באותו יום, כל ילדי הכיתה הבינו את המסר. הם החליטו לזרוק את תפוחי האדמה הרקובים, ולנסות להיות ילדים עם לב קל ושמח, בלי "תפוחי אדמה רקובים" שיכבידו עליהם.

שאלות לדיון והטמעה:

1. אם חבר שורק או מפריע לך להתרכז ואתה שומר בלב ולא אומר- מה עלול לקרה?
2. באילו מצבים נכון להגיד לשני מה מפריע לך, ובאיזה מצבים לא כדאי לומר?

בוקר טוב כיתה ה!