נושא: שיתוף ותקשורת

משפט השבוע:

מפריע לי ש… תוכל להתחשב?

מן המקורות:

"איזהו גבור? הכובש את יצרו" (משנה אבות ד, א)

פעם אחת, לפני הרבה שנים, חי חכם גדול, צדיק וחכם מאוד ושמו היה רבי יהושע בן חנניה. כל העם אהב לשמוע את דברי התורה והחכמה שלו. אפילו אנשים חשובים מאוד היו מתייעצים איתו, כי ידעו שהוא תמיד ייתן תשובה נכונה וחכמה.

יום אחד, יצא רבי יהושע לדרך. הוא היה צריך ללכת לעיר אחרת כדי לפגוש אנשים וללמד שם תורה. הוא הלך ברגל, כמו שהיה נהוג אז, כשהשמש זרחה בשמים והשדות סביבו היו ירוקים ויפים.

רבי יהושע צעד בשמחה, עד שפתאום הגיע לשדה רחב ויפה. באמצע השדה הזה הוא ראה שביל צר, שכבר דרכו בו אנשים רבים. האדמה היתה טבועה עקבות רגליים, והיה ברור שיותר מאדם אחד הלך כאן.

רבי יהושע חשב לעצמו: "אם כבר כל כך הרבה אנשים הולכים פה, סימן שמותר לעבור." הוא התחיל ללכת בתוך השביל ההוא, חוצה את השדה הזרוע.

אבל, לא עברו כמה צעדים ופתאום יצאה מולו ילדה קטנה. הילדה עמדה מולו בעיניים פקוחות, ידיה על מותניה, ואמרה לו: "רבי, האם מותר לעבור פה בלי רשות מבעל השדה? הרי זה שדה זרוע ומקלקלים את הזרעים כשדורכים עליהם!"

רבי יהושע חייך אליה ואמר: "אבל תראי, ילדה, יש כאן שביל! אנשים הלכו פה קודם. זו דרך כבושה. אני לא הראשון!"

הילדה החכמה לא התבלבלה לרגע, ואמרה לו: "רבי יקר, מי שדרכו פה קודם לא עשו את זה כי זה מותר, הם פשוט עשו מה שלא יפה ולא נכון. וגם אתה, אם תלך פה, אתה תהיה כמו אותם האנשים שעשו שלא כדין. לכן אני אומרת לך: ליסטים (כלומר: אנשים שעוברים על החוק) כמותך הם אלו שכבשו את הדרך הזו!"

רבי יהושע שמע את דברי הילדה, והבין את האמת שבדבריה. הוא חייך אליה ואמר: "את ילדה חכמה מאוד. את צודקת. אם אני אמשיך ללכת בשביל הזה, אני רק אמשיך את המעשה הלא נכון שעשו אחרים."

מיד הסתובב רבי יהושע, יצא מן השדה, וחיפש דרך אחרת ישרה, נקייה ומותרת וגם סיפר את הדברים לחבריו החכמים, כיצד ילדה זו אמרה לו דברים כל כך נכונים וחכמים.

שאלות לדיון והטמעה:

1. איך רבי יהושע לא שם שהוא מפריע והולך בדרך פרטית?
2. האם זה שהילדה העירה את תשומת ליבו זה מעשה שלילי או חיובי?
3. האם קרה שהפרעתם למישהו בלי ששמתם לב?
4. מה ניתן לעשות כדי למנוע מאחרים להפריע לי בלי שהם שמים לב (בטעות)?
5. מה תלמדו מרבי יהושע לגבי לקבל ביקורת כאשר הפרעתם למישהו בלי לשים לב?

בוקר טוב כיתה ו!

"עַד דְּלָא יָדַע". (תַּלְמוּד)

מִצְוָה בְּפוּרִים לִשְׂמֹחַ יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנָה.