נושא: איפוק

משפט השבוע:

אני ממתין בסבלנות

מן המקורות:

"טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.." (משלי ט"ז, ל"ב)

פעם אחת היה חסיד אחד, איש צדיק וירא שמיים, שהלך בדרך והתפלל בכוונה גדולה. הוא עמד בשולי הדרך, עיניו היו עצומות, שפתיו לחששו תפילה, והוא לא שם לב בכלל למה שקורה סביבו. באותו רגע עבר שם הגמון, מין שר חשוב, אדם גאה שרגיל שכולם מכבדים אותו ומשתחווים בפניו. כשראה את האיש עומד ומתפלל, אמר לו לשלום: "שלום עליך!"

אבל האיש לא ענה. לא משום שהתכוון לזלזל או לפגוע, אלא כי הוא היה שקוע כל-כולו בתפילתו.

ההגמון חיכה לו עד שיסיים. כשהחסיד סיים להתפלל, פנה אליו ההגמון בכעס ואמר: "עלוב שכמותך! האם לא כתוב בתורה שלכם לשמור על עצמכם? למה לא ענית לי לשלום? הרי יכולתי עכשיו להוציא את חרבי ולהרוג אותך, כי זלזלת בכבודי!"

ענה לו החסיד בשקט ובכבוד: "אנא המתן לי רגע, ואראה לך למה לא עניתי, ואולי תבין אותי."

ואז שאל אותו: "תגיד לי, אילו אתה היית עומד מול המלך הגדול, מלך בשר ודם, ובא חברך ואמר לך שלום, האם היית עונה לו?"

ההגמון חשב והשיב: "לא, כי זה לא מנומס ואסור להפסיק באמצע לעמוד לפני המלך."

המשיך החסיד לשאול: "ומה היו עושים לך אם היית כן עונה?"

אמר ההגמון: "היו חותכים את ראשי בסיף!"

חייך החסיד ואמר לו: "אתה רואה? אם לפני מלך בשר ודם, שאיננו חי לנצח, אסור להפסיק לדבר עם אחרים, אז על אחת כמה וכמה שאני עומד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, בוודאי שאיני יכול להפסיק את תפילתי כדי להשיב שלום."

שמע ההגמון את הדברים, הבין והתרצה. הוא נרגע, חייך אל החסיד ואמר: "עכשיו אני מבין אותך."

וכך נפרדו זה מזה בשלום ובכבוד, וכל אחד הלך לדרכו בשמחה.

שאלות לדיון והטמעה:

1. איך נלמד מהסיפור למה חשוב לפעמים לחכות בסבלנות לפני שמגיבים או כועסים? מה קרה כשההגמון חיכה?
2. למה לדעתכם טוב לבקש קודם להבין את הצד השני, כמו שההגמון עשה בסוף, ולא למהר לכעוס או להעניש?
3. איך אתם מרגישים כשחבר לא עונה לכם מיד? מה כדאי לזכור ברגעים כאלה כדי לא לכעוס סתם?
4. אילו דוגמאות אתם מכירים מחיי היומיום שבהן צריך לדעת לחכות בסבלנות ולתת לאחרים לסיים את מה שהם עושים לפני שפונים אליהם?

בוקר טוב כיתה ד!