פעם אחת יצא רבי עקיבא למסע מעיר אחת לעיר רחוקה אחרת. הוא הצטייד בחמור, תרנגול ונר. חמור לרכוב עליו ולהניח עליו את משאו, תרנגול כדי שיעיר אותו בבוקר לתפילה כמו שעון מעורר, ונר כדי שיאיר לו בלילה ויוכל ללמוד תורה. עשה רבי עקיבא דרך ארוכה, וכשפנה היום והחשיך, הגיע לעיר אחת ורצה ללון בה בלילה. חיפש מלון אך לא מצא. ביקש רבי עקיבא מאנשי העיר מקום להתארח בו, ואיש לא הסכים לתת לו מקום לינה. עמד רבי עקיבא ברחובה של עיר, לבדו בחושך ובקור, וחשב לעצמו: בעיר שלמה לא נמצא אדם אחד שייתן מקום לאורח! אולם הוא לא כעס ולא התעצב, אלא התחזק באמונה באלוקים ואמר: „כל מה שעושה ה׳ – הכול לטובה!” רבי עקיבא יצא לשדה מחוץ לעיר, התיישב מתחת לעץ, הדליק נר, האכיל את התרנגול ואת החמור וישב ללמוד תורה. למד עד ששכח שהוא לבד. פתאום שמע שאגה מבהילה של אריה גדול שהגיח מן היער. האריה טרף את החמור שלו, ומיד בא חתול וטרף את התרנגול. לאחר מכן באה רוח וכיבתה את הנר. אבל רבי עקיבא לא פחד ולא התעצב, אלא התחזק באמונה ובביטחון וחשב לעצמו: „כל מה שה׳ עושה – הכול לטובה!” נשאר רבי עקיבא לבד ביער, בחושך גמור, ללא חמור, ללא תרנגול וללא נר. הוא עלה על עץ, נשכב על ענף רחב ונרדם. ובלילה שודדים נכנסו לעיר, שרפו את הבתים ולקחו איתם את אנשי העיר בשבי. בדרכם עברו בשדה שבו ישן רבי עקיבא בחשכה. אולם בגלל החושך לא ראו אותו, וכך ניצל מידם. קם רבי עקיבא בבוקר ואמר: „זהו מה שאמרתי, כי מה שעושה ה׳ – הכול לטובה! אילולא אכל האריה את החמור, היה החמור נוער; אילולא אכל החתול את התרנגול, היה התרנגול קורא בקול גדול; ואילולא כיבתה הרוח את הנר, הוא היה מאיר בחושך. השודדים היו יכולים לראות גם אותי, ומי יודע מה היה קורה.” המשיך רבי עקיבא בדרכו והודה לה׳ על חסדו.