קורס פיקוד אישי!

זה בידיים שלי

תגובה אחת ששווה הכל

מן המקורות:

"איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (מסכת אבות, פרק ד', משנה א')

לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היו תפילין מיוחדות וקדושות מאוד, שהוא קיבל בירושה מאביו, המגיד הקדוש רבי יצחק מדרוהוביטש. התפילין האלה היו יקרות לרבי מיכל יותר מכל דבר אחר בעולם - הן הזכירו לו את אביו הצדיק, ונגעו בהן שנים רבות של קדושה.

יום אחד הגיעו אליו חסידים עשירים והציעו לו לקנות את התפילין המשפחתיות היקרות הללו בסכום גדול מאוד - חמישים רייניש, סכום שהיה נחשב גבוה מאוד באותם הימים. רבי מיכל היה איש עני, וחייו ומשפחתו התנהלו בדוחק גדול וקושי כלכלי. בכל זאת, הוא סירב בכל תוקף. "לא," אמר, "אלה לא רק תפילין, זה זיכרון קדוש מאבא שלי". הוא לא הסכים לשמוע על זה כלל.

אשתו של רבי מיכל, שראתה איך המשפחה מתקשה כלכלית, הפצירה בו שוב ושוב למכור את התפילין. היא הזכירה לו שיש לו תפילין אחרות שבהן הוא יכול להתפלל, וכי הכסף הזה יכול לעזור מאוד לבית. אבל רבי מיכל עמד על דעתו ולא הסכים למכור.

הימים חלפו, וחג הסוכות התקרב. בעיירה זלוטשוב הייתה צרה: לא היה אתרוג בשום מקום! שלחו אנשים לחפש ולהזמין אתרוגים ממקומות רחוקים, אבל שום דבר לא הגיע. ערב החג התקרב, ובכל העיירה - אתרוג אחד לא נמצא.

ואז, בערב החג עצמו, הופיע לפתע אדם עם אתרוג יפה ומהודר, וביקש בעדו - חמישים רייניש. בדיוק אותו סכום שהציעו לרבי מיכל בעבור התפילין.

רבי מיכל חשב לרגע, והחליט: הוא ניגש לביתו, לקח את התפילין המשפחתיות היקרות שלו, שאותן לא הסכים למכור אפילו כשהמשפחה הייתה בדוחק גדול - ומכר אותן, כדי לקנות את האתרוג ולקיים את מצוות החג בהידור.

כשאשתו ראתה שבעלה חזר הביתה עם אתרוג מהודר, היא הבינה שזה עלה בוודאי הרבה כסף, והתחילה לשאול מאין הגיע הכסף. רבי מיכל ניסה בתחילה להתחמק מהתשובה, אבל היא לא הרפתה, עד שהוא הודה: "מכרתי את התפילין של אבא, כדי לקנות את האתרוג".

כשאשתו שמעה זאת, היא התמלאה כעס גדול. "איך יכולת?!" צעקה. "כל כך הרבה פעמים ביקשתי ממך למכור את התפילין בשביל הצרכים הבסיסיים שלנו בבית, ולא הסכמת! ועכשיו, בשביל אתרוג, מכרת אותן?!" הכעס שלה גבר, עד שבתנועה של רוגז גדול, היא לקחה את האתרוג שהיה מונח על השולחן, נשכה בשיניה את הפיטם הקטן שבקצה שלו (החלק הקטן שבלעדיו האתרוג נפסל לגמרי מן המצווה) - וזרקה אותו לרצפה.

עכשיו, האתרוג שרבי מיכל מכר בעבורו את התפילין היקרות ביותר שלו, האתרוג היחיד בכל העיירה, הפך פסול לחג.

רבי מיכל שלט לחלוטין במחשבתו. הוא לא צעק, הוא לא כעס, הוא לא התלונן, ואפילו לא הראה בפניו סימן קטן של עצב או תרעומת. הוא עמד במקומו, הביט לשמים, ואמר במילים שקטות ומלאות אמונה: "אם כך רצונך, ריבונו של עולם, שהאתרוג שלי יהיה פסול - אני מקבל זאת באהבה".

זהו! זה כל מה שהוא אמר. בלי כעס על אשתו, בלי צער על הכסף שאבד, בלי תלונה על החג שהתקלקל. רק קבלה שלמה ורגועה של מה שקרה.

באותו לילה, נגלה לרבי מיכל בחלומו אביו הקדוש, המגיד הקדוש רבי יצחק. האבא אמר לבנו דבר מפתיע ומדהים: המעשה השני, זה של השליטה העצמית והשקט הפנימי כשהאתרוג נפסל - עשה רושם גדול יותר בשמים, מהמעשה הראשון, החשוב כשלעצמו, של מכירת התפילין היקרות בשביל לקיים את מצוות האתרוג בהידור!

שאלות לדיון:

1. מדוע לדעתכם רבי מיכל לא הסכים למכור את התפילין עבור צורכי הבית, אבל כן מכר אותן בשביל האתרוג?

2. איך רבי מיכל הצליח שלא לכעוס כשהאתרוג נפסל, ומה הייתם מרגישים או עושים במקומו?

3. למה לדעתכם בשמיים התלהבו יותר מהאיפוק והשקט של רבי מיכל מאשר ממכירת התפילין היקרות?

בוקר טוב כיתה א!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אֵין לִי חֲבֵרִים!

כְּדַאי לוֹמַר: כְּשֶׁיַּכִּירוּ אוֹתִי טוֹב יוֹתֵר, יִהְיוּ לִי יוֹתֵר חֲבֵרִים!