אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ

מקור: מדרש רבה, בראשית ל"ט, א'; רמב"ם, תחילת הלכות עבודה זרה

בִּזְמַן שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה עוֹד צָעִיר, הוּא חַי בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ כֻּלָּם עָבְדוּ אֱלִילִים. אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ בָּעֵץ, בָּאֶבֶן, בַּשֶּׁמֶשׁ אוֹ בַּיָּרֵחַ, וְהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁהֵם אֵלֶּה שֶׁמְּנַהֲלִים אֶת הָעוֹלָם. אַבְרָהָם הַצָּעִיר הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ הַמֻּפְלָאָה סֵרֵב לְקַבֵּל אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַמְּקֻבֶּלֶת. "אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת", שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ, "שֶׁפֶּסֶל מֵחֶרֶס, שֶׁמִּישֶׁהוּ יָצַר בְּמוֹ יָדָיו, הוּא זֶה שֶׁיָּצַר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ?"

אַבְרָהָם חִפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת. בֹּקֶר אֶחָד רָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּעָצְמָה וּמְאִירָה אֶת הָעוֹלָם, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: "אוּלַי הִיא הָאֱלוֹקִים?" אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הוּא הֵבִין: "גַּם הִיא נִשְׁלֶטֶת עַל יְדֵי כּוֹחַ גָּדוֹל יוֹתֵר". כָּךְ הִמְשִׁיךְ לִבְחֹן אֶת הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה הַבְּרוּרָה: יֵשׁ בּוֹרֵא אֶחָד, עֶלְיוֹן, שֶׁאֵין לוֹ סוֹף וְאֵין לוֹ דְּמוּת, וְהוּא זֶה שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַכֹּל – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!

הַמַּחְשָׁבָה הַזּוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ קַלָּה, כִּי הִיא עָמְדָה בְּנִגּוּד לְכָל מָה שֶׁהִכִּיר. הוּא הָיָה צָרִיךְ אֹמֶץ עָצוּם כְּדֵי לָצֵאת נֶגֶד הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אַךְ אַבְרָהָם לֹא פָּחַד. הוּא בָּחַר לְהַחֲזִיק בְּמַחֲשֶׁבֶת הָאֱמֶת, וְלָכֵן נִקְרָא "אַבְרָהָם הָעִבְרִי" – זֶה שֶׁעוֹמֵד מֵעֵבֶר אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עוֹמֵד מֵהֶעָבָר הַשֵּׁנִי.

נִמְרוֹד הַמֶּלֶךְ, הַשַּׁלִּיט הֶעָרִיץ שֶׁמָּלַךְ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, שָׁמַע עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבְרָהָם וְעַל אֱמוּנָתוֹ בָּהּ' אֶחָד. הוּא הֶחֱלִיט לְהַעֲמִיד אֶת אַבְרָהָם בַּמִּבְחָן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר: לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַפֶּסֶל, אוֹ לְהִשָּׂרֵף בְּתוֹךְ כִּבְשַׁן אֵשׁ בּוֹעֵר.

דַּמְיְנוּ אֶת הַמַּעֲמָד: כִּכַּר הָעִיר מְלֵאָה בְּאַלְפֵי אֲנָשִׁים שֶׁצּוֹעֲקִים וּמְרִיעִים לְנִמְרוֹד. חֹם הַכִּבְשָׁן, שֶׁהֻבְעַר בְּמֶשֶׁךְ יָמִים, הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁמִּי שֶׁעָמַד בְּקִרְבַת מָקוֹם הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ עוֹרוֹ נִשְׂרַף. נִמְרוֹד עָמַד מוּל אַבְרָהָם וְצִוָּה עָלָיו: "הִשְׁתַּחֲוָה לַפֶּסֶל!"

אַבְרָהָם עָמַד שָׁם, נַעַר צָעִיר, מוּל הַצָּבָא הַגָּדוֹל וְהָאֵשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת. הַפַּחַד הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עַל כָּל מַחְשָׁבָה בְּרֹאשׁוֹ, גּוּפוֹ הָיָה יָכוֹל לִרְעֹד, וְהַלֵּב הָיָה יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לִבְרֹחַ אוֹ לְהִכָּנַע כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו.

אַךְ אַבְרָהָם שָׁלַט בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שְׁלִיטָה מֻחְלֶטֶת. הוּא לֹא נָתַן לְמַרְאֵה הָאֵשׁ אוֹ לְצַעֲקוֹת הַקָּהָל לַחְדֹּר פְּנִימָה, וּבָנָה בְּרֹאשׁוֹ "חוֹמָה" שֶׁל אֱמוּנָה. הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ בְּמַחְשָׁבָה בְּרוּרָה: "ה' הוּא כֹּל-יָכוֹל. לֹא נִמְרוֹד וְלֹא הָאֵשׁ מְנַהֲלִים אֶת הָעוֹלָם. אִם ה' רוֹצָה שֶׁאָחִיהָ, הָאֵשׁ הַזּוֹ לֹא תּוּכַל לִשְׂרֹף אוֹתִי". הוּא לֹא הֶרְאָה שׁוּם סִימָן שֶׁל פַּחַד אוֹ הִסּוּס, וְהִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד זָקוּף.

הַחַיָּלִים הִשְׁלִיכוּ אֶת אַבְרָהָם לְתוֹךְ הָאֵשׁ. הַקָּהָל עָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ, אַךְ פִּתְאוֹם הַמַּרְאֶה הִשְׁתַּנָּה: אַבְרָהָם לֹא נִשְׂרַף! הוּא נִרְאָה כְּמִי שֶׁמְּטַיֵּל בְּתוֹךְ גִּנָּה פּוֹרַחַת, מֻקָּף בְּאוֹר מְיֻחָד.

כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָהָם מֵהָאֵשׁ בָּרִיא וְשָׁלֵם, נִמְרוֹד נוֹתַר הָמוּם. הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ זֹאת הֵבִינוּ שֶׁאַבְרָהָם מַחֲזִיק בְּכוֹחַ אַחֵר, גָּבוֹהַּ יוֹתֵר – כּוֹחַ שֶׁל אֱמוּנָה בָּהּ'. אַבְרָהָם לִמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁגַּם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מוּל "אֵשׁ" שֶׁל פַּחַד, לַחַץ חֶבְרָתִי אוֹ אִיּוּמִים, הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּנוּ הִיא הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר.

מָה לָמַדְנוּ: אַבְרָהָם אָבִינוּ לִמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁשְּׁלִיטָה בַּמַּחֲשָׁבָה הִיא הַכּוֹחַ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם. גַּם כְּשֶׁכָּל הַסְּבִיבָה צוֹעֶקֶת מַשֶּׁהוּ אַחֵר, אִם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלְּךָ מְחֻבֶּרֶת לָאֱמֶת וְלָאֱמוּנָה – אַתָּה תְּנַצֵּחַ!

בוקר טוב כיתה ג!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת הֲכִי טוֹב.

כְּדַאי לוֹמַר: אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל וּמַשְׁקִיעַ, וְהַתּוֹצָאוֹת בִּידֵי ה'.