דָּוִד וְגָלְיָת

מקור: שמואל א', פרק י"ז; תלמוד בבלי, מסכת סוטה מ"ב ע"ב

בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יָמִים רְצוּפִים עָמַד גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי מוּל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. הוּא הָיָה עֲנָק עָצוּם, חָזָק וּמַפְחִיד, לָבוּשׁ בְּשִׁרְיוֹן כָּבֵד. בְּכָל יוֹם יָצָא, צָעַק בְּקוֹל מַפְחִיד, הֶעֱלִיב אֶת צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְהִזְמִין אֶת הַחַיָּלִים לִשְׁלֹחַ מִישֶׁהוּ שֶׁיִּלָּחֵם מוּלוֹ. מֵרֹב פַּחַד, אַף חַיָּל לֹא הֵעֵז לָצֵאת אֵלָיו.

בְּאוֹתוֹ זְמַן הִגִּיעַ לַמָּקוֹם דָּוִד, שֶׁהָיָה עֲדַיִן נַעַר צָעִיר, רוֹעֵה צֹאן, שֶׁבָּא לְהָבִיא אֹכֶל לְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁשֵּׁרְתוּ בַּצָּבָא. כְּשֶׁשָּׁמַע דָּוִד אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הָעֲנָק וְאֶת הַזִּלְזוּל שֶׁלּוֹ, שָׁאַל בִּתְמִיהָה: "אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹצֵא לְהָגֵן עַל כְּבוֹד הָעָם וְעַל כְּבוֹד ה'?"

הַשְּׁמוּעָה עַל הַנַּעַר הָאַמִּיץ הִגִּיעָה אֶל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, וְהוּא קָרָא לוֹ מִיָּד. שָׁאוּל הִבִּיט בְּדָוִד הַצָּעִיר וְאָמַר לוֹ בִּדְאָגָה: "לֹא תּוּכַל לְהִלָּחֵם בִּפְלִישָׁתִי הַזֶּה, כִּי אַתָּה נַעַר צָעִיר, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מְנֻסֶּה".

דָּוִד לֹא נָתַן לַמִּלִּים הָאֵלֶּה, אוֹ לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּחַד וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן, לְהִכָּנֵס לְרֹאשׁוֹ. הוּא שָׁלַט בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְעָנָה לַמֶּלֶךְ בְּבִטָּחוֹן שָׁקֵט: "כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן שֶׁל אָבִי, וְהִגִּיעַ אַרְיֵה אוֹ דֹּב וְלָקַח כֶּבֶשׂ מֵהָעֵדֶר, יָצָאתִי אַחֲרָיו, נִלְחַמְתִּי בּוֹ וְהִצַּלְתִּי אֶת הַכֶּבֶשׂ. ה', שֶׁהִצִּיל אוֹתִי מִיַּד הָאַרְיֵה וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּיל אוֹתִי גַּם מִיָּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה".

שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִסְכִּים, וְהִצִּיעַ לְדָוִד לִלְבֹּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הַבַּרְזֶל הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ. דָּוִד נִסָּה לָלֶכֶת בּוֹ וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא לֹא מַתְאִים לוֹ, וְלָכֵן הוֹרִיד אוֹתוֹ. בִּמְקוֹם כְּלֵי נֶשֶׁק גְּדוֹלִים, לָקַח בְּיָדוֹ רַק אֶת מַקֵּל הָרוֹעִים שֶׁלּוֹ, בָּחַר חָמֵשׁ אֲבָנִים חֲלָקוֹת מִן הַנַּחַל, שָׂם אוֹתָן בַּתִּיק שֶׁלּוֹ, וְיָצָא אֶל הָעֲנָק בְּלִי פַּחַד.

גָּלְיָת הִבִּיט בְּדָוִד וְצָחַק עָלָיו בְּלַעַג: "הַאִם אֲנִי כֶּלֶב, שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי עִם מַקְלוֹת?" אֲבָל דָּוִד עָנָה לוֹ: "אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית, וַאֲנִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה'". דָּוִד שָׁלַח יָד לַתִּיק, לָקַח אֶבֶן אַחַת, קָלַע אוֹתָהּ בְּדִיּוּק רַב – וְהָאֶבֶן פָּגְעָה בְּמִצְחוֹ שֶׁל גָּלְיָת וְהִפִּילָה אֶת הָעֲנָק אַרְצָה.

מָה לָמַדְנוּ: דָּוִד לֹא נָתַן לְמַחְשָׁבוֹת הַפַּחַד שֶׁל כָּל הָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו. הוּא לֹא נִשְׁעָן עַל הַכּוֹחַ שֶׁל הַגּוּף, אֶלָּא עַל הַמַּחֲשָׁבָה הַבְּרוּרָה שֶׂה' עוֹזֵר לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ!

כְּדַאי לוֹמַר: כָּל הִתְקַדְּמוּת קְטַנָּה הִיא הַצְלָחָה.