הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן

מקור: סיפורי חסידים, הרב שלמה יוסף זוין

פַּעַם אַחַת אָמְרוּ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב מִן הַשָּׁמַיִם: "סַע לִכְפָר פְּלוֹנִי, וְשָׁם תִּרְאֶה מַהוּ בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי בַּבּוֹרֵא הָעוֹלָם". קָרָא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְתַלְמִידָיו, וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. הֵם הִגִּיעוּ אֶל הַכְּפָר וְהִתְאָרְחוּ אֵצֶל בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, שֶׁקִּבֵּל אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהִגִּישׁ לָהֶם אֲרוּחָה מַשְׂבִּיעָה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִכְנַס שׁוֹטֵר אֶל הָאַכְסַנְיָה כְּשֶׁבְּיָדוֹ מַקֵּל. הוּא דָּפַק בְּמַקְלוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וְיָצָא. הַתַּלְמִידִים לֹא הֵבִינוּ מָה קָרָה, אֲבָל לֹא אָמְרוּ דָּבָר.

אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה עָרַךְ בַּעַל הַבַּיִת אֲרוּחַת בֹּקֶר לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים. עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקוּ לִטֹּל יָדַיִם, הוֹפִיעַ הַשּׁוֹטֵר שׁוּב, דָּפַק בְּמַקְלוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְהָלַךְ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה.

"מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹטֵר?" שָׁאַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. בַּעַל הַבַּיִת הִסְבִּיר בְּרֹגַע: "הַשּׁוֹטֵר הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל הַפָּרִיץ, שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי שׂוֹכֵר אֶת הָאַכְסַנְיָה. הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְתַשְׁלוּם דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת לְכָל הַשָּׁנָה, וְעוֹד לֹא שִׁלַּמְתִּי. הַדְּפִיקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן הֵן אַזְהָרוֹת. אִם לֹא אֲשַׁלֵּם אַחֲרֵי הָאַזְהָרָה הַשְּׁלִישִׁית, הַשּׁוֹטֵר יָבוֹא לִזְרֹק אוֹתִי וְאֶת מִשְׁפַּחְתִּי לְבֵית הַסֹּהַר".

"אַתָּה נִרְאֶה רָגוּעַ וְשָׁלֵו – כַּנִּרְאֶה יֵשׁ לְךָ אֶת הַסְּכוּם", אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. "מַדּוּעַ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ אֶל הַפָּרִיץ לְשַׁלֵּם, וְאַחַר כָּךְ נֹאכַל כֻּלָּנוּ בְּשַׁלְוָה?" עָנָה בַּעַל הָאַכְסַנְיָה: "אוֹדֶה עַל הָאֱמֶת: אֵין לִי בַּכִּיס אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת. אֲבָל אֲנִי לֹא דּוֹאֵג. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם יַעֲזֹר לִי. בּוֹאוּ נֹאכַל עַכְשָׁו – יֵשׁ עוֹד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת עַד שֶׁהַשּׁוֹטֵר יַחְזֹר".

הַתַּלְמִידִים הִבִּיטוּ בּוֹ בְּהִשְׁתָּאוּת. הֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל, וּבַעַל הַבַּיִת דִּבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְשָׂמַח עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְאָרֵחַ אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ. בְּסוֹף הָאֲרוּחָה הוֹפִיעַ הַשּׁוֹטֵר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. כְּשֶׁהָלַךְ, סִיֵּם בַּעַל הַבַּיִת לֶאֱכֹל בְּנַחַת, בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה, לָבַשׁ בְּגָדִים נָאִים וְיָצָא מִן הַבַּיִת.

"לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?" שָׁאַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. "אֶל הַפָּרִיץ, לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב". "הִשַּׂגְתָּ כְּבָר אֶת הַכֶּסֶף?" "לֹא, אֲבָל אֲנִי בּוֹטֵחַ בַּבּוֹרֵא הָעוֹלָם".

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו הָלְכוּ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק. פִּתְאוֹם הוֹפִיעָה עֲגָלָה בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ וְנֶעֶצְרָה לְיָדוֹ. יָצָא מִמֶּנָּה אָדָם לָבוּשׁ בְּהִדּוּר, דִּבֵּר אִתּוֹ כַּמָּה רְגָעִים, חָזַר לָעֲגָלָה וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים חָזְרָה הָעֲגָלָה, וְהָאִישׁ נָתַן לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה סְכוּם כֶּסֶף, וְהֵם נִפְרְדוּ בִּלְחִיצַת יָדַיִם.

הַתַּלְמִידִים עָצְרוּ אֶת הָאִישׁ וְשָׁאֲלוּ מַדּוּעַ נָתַן לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה כֶּסֶף. הוּא סִפֵּר: "בַּעַל הָאַכְסַנְיָה מֵכִין מַשְׁקֶה מְשֻׁבָּח, וְרָצִיתִי לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַתּוֹצֶרֶת שֶׁל הַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה. הוּא בִּקֵּשׁ מְחִיר מְסֻיָּם, וַאֲנִי רָצִיתִי לְשַׁלֵּם פָּחוֹת, וְלָכֵן נִפְרַדְנוּ. אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים הֵבַנְתִּי שֶׁכְּדַאי לִי לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ עֲסָקִים, כִּי הוּא יָדוּעַ כְּאָדָם יָשָׁר – אָז חָזַרְתִּי וְנָתַתִּי לוֹ אֶת מָה שֶׁבִּקֵּשׁ".

פָּנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְתַלְמִידָיו וְאָמַר: "רוֹאִים אַתֶּם כַּמָּה גָּדוֹל כּוֹחַ הַבִּטָּחוֹן בַּבּוֹרֵא הָעוֹלָם!"

מָה לָמַדְנוּ: בַּעַל הָאַכְסַנְיָה לֹא נָתַן לִדְאָגָה לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו. הוּא עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, בָּטַח בָּהּ' בֶּאֱמֶת, וְנִשְׁאַר שָׂמֵחַ וְרָגוּעַ – וָהּ' עָזַר לוֹ.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב לִי.

כְּדַאי לוֹמַר: יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאִכְפַּת לָהֶם מִמֶּנִּי.