רַבִּי זוּשָׁא וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ רוֹקְדִים בַּכֶּלֶא

שְׁנֵי הָאַחִים הַצַּדִּיקִים, רַבִּי זוּשָׁא מֵאָנִיפּוֹלִי וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזַ'נְסְק, נִכְלְאוּ פַּעַם בְּבֵית סֹהַר בְּרוּסְיָה, בִּגְלַל עֲלִילַת שֶׁקֶר. הֵם יָשְׁבוּ בְּתָא צָפוּף וְקָשֶׁה, וּכְדֵי לְהַקְשׁוֹת עֲלֵיהֶם עוֹד יוֹתֵר, הַסּוֹהֲרִים הִנִּיחוּ בְּאֶמְצַע הַתָּא דְּלִי מַסְרִיחַ – כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם.

כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, אֶחָד הָאַחִים הִתְחִיל לִבְכּוֹת מֵהַמַּצָּב הַקָּשֶׁה. הַשֵּׁנִי הִבִּיט בּוֹ בְּפָנִים מְחַיְּכוֹת וְאָמַר לוֹ: "אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּאן בִּגְלַל הָרֵיחַ הָרַע, אֲבָל גַּם זוֹ מִצְוָה! מִצְוָה לֹא לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים. וְכָל מִצְוָה מְקַיְּמִים בְּשִׂמְחָה – אָז יֵשׁ לָנוּ סִבָּה לִשְׂמֹחַ וְלִרְקֹד!"

שְׁנֵי הָאַחִים הִתְחִילוּ לִרְקֹד, וְכָל הַיְּהוּדִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַסֹּהַר הִצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם. הַשִּׁירָה וְהָרִקּוּדִים הִתְגַּבְּרוּ, עַד שֶׁמְּנַהֵל הַכֶּלֶא שָׁמַע אֶת הָרַעַשׁ. כְּשֶׁשָּׁאַל מָה קָרָה, עָנוּ לוֹ שֶׁהַיְּהוּדִים שְׂמֵחִים בִּגְלַל הַדְּלִי שֶׁבְּתָא. הַמְּנַהֵל צִוָּה מִיָּד לְהוֹצִיא אֶת הַדְּלִי מִשָּׁם. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ – הָאַחִים הִפְסִיקוּ לִרְקֹד, וְהִתְחִילוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה.

מָה לָמַדְנוּ: הָאַחִים לֹא נָתְנוּ לַיֵּאוּשׁ וְלָעַצְבוּת לְהִשְׁתַּלֵּט עֲלֵיהֶם, גַּם בַּתְּנָאִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. הֵם שָׁלְטוּ בְּמַחְשַׁבְתָּם וּבָחֲרוּ בְּשִׂמְחָה – וְדַוְקָא הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם גָּרְמָה לְכָךְ שֶׁהַמַּצָּב הַקָּשֶׁה הִשְׁתַּנָּה.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אוּף, לֹא הֵבַנְתִּי כְּלוּם!

כְּדַאי לוֹמַר: לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת זֶה סִימָן לְסַקְרָנוּת וּלְחָכְמָה.