הִלֵּל הַזָּקֵן וּמִי שֶׁרָצָה לְהַכְעִיס אוֹתוֹ

מקור: תלמוד בבלי, מסכת שבת ל"א ע"א

הַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלָּה לִשְׁקֹעַ מֵעַל גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם. בְּבֵיתוֹ הַצָּנוּעַ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן, הַמַּנְהִיג הַגָּדוֹל שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, הָיוּ עֲסוּקִים בַּהֲכָנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְשַׁבָּת. הִלֵּל הָיָה אִישׁ נָעִים וְסַבְלָנִי, שֶׁפָּנָיו תָּמִיד הֵאִירוּ בְּחִיּוּךְ.

בְּאוֹתוֹ זְמַן, בָּרְחוֹב, הִתְעָרְבוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. "אֲנִי מִתְעָרֵב אִתְּךָ", אָמַר אֶחָד מֵהֶם, "שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ לְהַרְגִּיז אֶת הִלֵּל". הַשֵּׁנִי צָחַק: "הוּא אָדָם רָגוּעַ מִדַּי, זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי". וְהֵם הִתְעָרְבוּ עַל סְכוּם גָּדוֹל – אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

הָאִישׁ שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הָאֶתְגָּר הָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל הִלֵּל. הוּא יָדַע שֶׁבָּעֶרֶב שַׁבָּת כֻּלָּם טְרוּדִים וּלְחוּצִים, וְתִכְנֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה. הוּא דָּפַק בְּחָזְקָה עַל הַדֶּלֶת וְקָרָא בְּקוֹל רָם וּבְזִלְזוּל: "מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?"

הִלֵּל הָיָה בְּאֶמְצַע רְחִיצָה לִכְבוֹד שַׁבָּת. הוּא לֹא כָּעַס, וְלֹא אָמַר "לָמָּה אַתָּה מַפְרִיעַ לִי בִּזְמַן כָּל כָּךְ חָשׁוּב?" הוּא הִתְעַטֵּף בְּבִגְדוֹ וְיָצָא הַחוּצָה בְּנַחַת. "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, בְּנִי?" שָׁאַל בְּקוֹל רַךְ.

הָאִישׁ שָׁאַל שְׁאֵלָה מוּזָרָה, שֶׁנּוֹעֲדָה רַק לְהָצִיק. הִלֵּל לֹא צָחַק עָלָיו וְלֹא נָזַף בּוֹ. הוּא הִקְשִׁיב בִּרְצִינוּת, כְּאִלּוּ זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, וְעָנָה לוֹ בְּנַחַת.

הָאִישׁ הָלַךְ, וְחָזַר אַחֲרֵי זְמַן קָצָר. שׁוּב דָּפַק בְּחָזְקָה: "מִי כָּאן הִלֵּל?" וְשׁוּב יָצָא הִלֵּל. שׁוּב שְׁאֵלָה מוּזָרָה, וְשׁוּב עָנָה הִלֵּל בְּסַבְלָנוּת. כָּךְ חָזַר הַדָּבָר שׁוּב וָשׁוּב.

דַּמְיְנוּ אֶת הִלֵּל: הַשַּׁבָּת כְּבָר קְרוֹבָה, וְהוּא צָרִיךְ לְסַיֵּם לְהִתְכּוֹנֵן. כָּל אָדָם רָגִיל הָיָה מְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת – אֲבָל הִלֵּל עָנָה בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּאִלּוּ זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

בַּסּוֹף הָאִישׁ נִכְנַע. "אַתָּה הִלֵּל שֶׁקּוֹרְאִים לְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל?" אָמַר בְּכַעַס. "בִּגְלָלְךָ הִפְסַדְתִּי אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז!" הִלֵּל הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר: "טוֹב שֶׁתִּזָּהֵר, בְּנִי. כְּדַאי שֶׁתַּפְסִיד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְעוֹד אַרְבַּע מֵאוֹת – וּבִלְבַד שֶׁהַלֵּל לֹא יִכְעַס".

מָה לָמַדְנוּ: הִלֵּל הַזָּקֵן נִשְׁאַר סַבְלָנִי וְשָׁלַט בָּרְגָשׁוֹת וּבַמִּלִּים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לְכַבֵּד אֶת מִי שֶׁמּוּלוֹ – בְּכָל מַצָּב.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: אֲנִי כַּעֲסָן!

כְּדַאי לוֹמַר: אֲנִי מַרְגִּישׁ כַּעַס, וַאֲנִי אֶתְמוֹדֵד אִתּוֹ.