שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְהָאֶבֶן הַטּוֹבָה

מקור: מדרש דברים רבה ג, ג; תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב, הלכה ה

שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח הָיָה נְשִׂיא הַסַּנְהֶדְרִין, הַמַּנְהִיג שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בֵּיתוֹ הָיָה עָנִי וּפָשׁוּט. תַּלְמִידָיו רָצוּ לְהָקֵל עָלָיו, וְקָנוּ בִּשְׁבִילוֹ חֲמוֹר מִסּוֹחֵר יִשְׁמְעֵאלִי.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לֶחָצֵר וְהוֹרִידוּ אֶת הַמַּשָּׂא מֵהַחֲמוֹר, גִּלּוּ דָּבָר מַדְהִים: עַל צַוַּאר הַחֲמוֹר הָיְתָה תְּלוּיָה אֶבֶן טוֹבָה, יַהֲלוֹם גָּדוֹל וְיָקָר! הַתַּלְמִידִים קָפְצוּ מִשִּׂמְחָה: "רַבֵּנוּ! מָצָאנוּ אֶבֶן יְקָרָה עַל הַחֲמוֹר שֶׁקָּנִינוּ! עַכְשָׁו תּוּכַל לִחְיוֹת בִּרְוָחָה!"

שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח הִבִּיט בָּהֶם בְּשַׁלְוָה וְשָׁאַל: "הַאִם הַסּוֹחֵר יָדַע שֶׁהָאֶבֶן שָׁם?" הַתַּלְמִידִים הֵנִידוּ בְּרֹאשָׁם: לֹא. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח לֹא הִסֵּס. הוּא לֹא נָתַן לַשִּׂמְחָה לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, וְאָמַר: "אִם כָּךְ, צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ מִיָּד. חֲמוֹר קָנִיתִי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא קָנִיתִי".

הַתַּלְמִידִים חָזְרוּ אֶל הַסּוֹחֵר וְהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת הָאֶבֶן. הַסּוֹחֵר עָמַד הָמוּם – הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוֹצְאִים אוֹצֵר כָּזֶה וּמְוַתְּרִים עָלָיו בִּגְלַל יֹשֶׁר. הוּא קָרָא בְּהִתְפַּעֲלוּת: "בָּרוּךְ ה' אֱלוֹקִי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח!" הַמִּלִּים שֶׁל שִׁמְעוֹן – "אֶבֶן טוֹבָה לֹא קָנִיתִי" – קִדְּשׁוּ אֶת שֵׁם ה' יוֹתֵר מִכָּל אֶבֶן יְקָרָה.

מָה לָמַדְנוּ: לֹא הָאֶבֶן הָיְתָה הָאוֹצָר בַּסִּפּוּר, אֶלָּא הַדִּבּוּר הַבָּרוּר וְהַיָּשָׁר שֶׁל שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: מָה שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לִי – לֹא שֶׁלִּי.

בוקר טוב כיתה ג!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה.

כְּדַאי לוֹמַר: דְּבָרִים מִשְׁתַּנִּים כָּל הַזְּמַן.