שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא מְקַלֵּל אֶת דָּוִד

מקור: שמואל ב', פרק ט"ז

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָבַר תְּקוּפָה עֲצוּבָה מְאוֹד. אַבְשָׁלוֹם, בְּנוֹ, מָרַד בּוֹ וְרָצָה לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַמְּלוּכָה. דָּוִד לֹא רָצָה מִלְחָמָה בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, וְלָכֵן עָזַב אֶת הָעִיר יָחֵף, רֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה לְאוֹת אֵבֶל, וַאֲנָשָׁיו הַנֶּאֱמָנִים הָלְכוּ אִתּוֹ.

בַּדֶּרֶךְ הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם אִישׁ בְּשֵׁם שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. הוּא הִתְחִיל לָרוּץ לְצַד דָּוִד, לְקַלֵּל אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם וְלִזְרֹק עָלָיו אֲבָנִים וְעָפָר. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, הַגִּבּוֹר שֶׁשָּׁמַר עַל דָּוִד, לֹא יָכוֹל הָיָה לִשְׁתֹּק: "לָמָּה הָאִישׁ הַזֶּה מְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ? תֵּן לִי רְשׁוּת, וְאַעֲנִישׁ אוֹתוֹ!"

כֻּלָּם חִכּוּ לִשְׁמֹעַ מָה יַגִּיד דָּוִד. אֲבָל דָּוִד עָצַר אֶת אֲבִישַׁי וְאָמַר בְּשֶׁקֶט: "עִזְבוּ אוֹתוֹ. אוּלַי ה' שָׁלַח אוֹתוֹ. אוּלַי בִּגְלַל שֶׁאֲנִי סוֹבֵל עַכְשָׁו וְשׁוֹתֵק, ה' יִרְאֶה וְיַחֲזִיר לִי טוֹבָה בִּמְקוֹם הַקְּלָלוֹת".

דָּוִד הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. הוּא לֹא עָנָה מִלָּה וְלֹא צָעַק בַּחֲזָרָה. הוּא פָּשׁוּט הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, כְּאִלּוּ הַקְּלָלוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לָגַעַת בַּנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ.

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הַמֶּרֶד הִסְתַּיֵּם, וְדָוִד חָזַר לִירוּשָׁלַיִם. שִׁמְעִי נִבְהַל מְאוֹד, רָץ לִקְרַאת דָּוִד, נָפַל עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחַנֵּן: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, סְלַח לִי! אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחָטָאתִי". שׁוּב רָצוּ אַנְשֵׁי דָּוִד לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ, אֲבָל דָּוִד, שֶׁיָּדַע לִשְׁלֹט בְּכַעַס שֶׁלּוֹ, לֹא הִרְשָׁה לָהֶם, וּבָחַר בְּדֶרֶךְ שֶׁל סְלִיחָה.

מָה לָמַדְנוּ: מִי שֶׁמְּקַלֵּל מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה, וּמִי שֶׁבּוֹחֵר לִשְׁתֹּק כְּשֶׁפּוֹגְעִים בּוֹ – נִשְׁאָר גָּבוֹהַּ. הַשְּׁלִיטָה בַּדִּבּוּר בִּזְמַן כַּעַס הִיא הַנִּצָּחוֹן הָאֲמִתִּי.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: הַמַּחֲשָׁבוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת חֲזָקוֹת מִמֶּנִּי.

כְּדַאי לוֹמַר: אֲנִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בַּמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי!