חֲלֵב הַלְּבִיאָה

מקור: מדרש תהילים, פרק ל"ט

יוֹם אֶחָד חָלָה מֶלֶךְ פָּרַס בְּמַחֲלָה קָשָׁה. הוּא הִרְגִּישׁ רַע וְרָזֶה מְאוֹד. "מָה לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ?" שָׁאֲלוּ כָּל יֶלֶד וְכָל אִישׁ בַּמַּמְלָכָה.

הִכְרִיזוּ הָרוֹפְאִים: "יֵשׁ רַק תְּרוּפָה אַחַת לַמֶּלֶךְ: עָלָיו לִשְׁתּוֹת חֲלֵב לְבִיאָה".

"חֲלֵב לְבִיאָה?" נִרְעֲדוּ כֻּלָּם. "אִי אֶפְשָׁר לַחֲלֹב לְבִיאָה! הַלְּבִיאָה טוֹרֶפֶת אֶת מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ".

לָחַשׁ הַמֶּלֶךְ: "מִי יָבִיא לִי חֲלֵב לְבִיאָה?"

קָפַץ אַחַד הָרוֹפְאִים, צָעִיר נְמוּךְ קוֹמָה, וְקָרָא: "אֲנִי אָבִיא לֵךְ!"

"אַתָּה? אֵינְךָ נִרְאֶה גִּבּוֹר וְחָזָק", אָמְרוּ יוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ. "תְּנוּ לִי עֶשֶׂר עִזִּים, וְאָבִיא חָלָב לַמֶּלֶךְ", אָמַר. "הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ חֲלֵב לְבִיאָה, לֹא חֲלֵב עִזִּים", הִזְכִּירוּ הַיּוֹעֲצִים. "אַל דְּאָגָה! אָבִיא אֶת הֶחָלָב לִרְפוּאַת הַמֶּלֶךְ".

יָצָא הָרוֹפֵא הַצָּעִיר, וְאַחֲרָיו עֶשֶׂר עִזִּים. הוּא הִגִּיעַ לְגֹב הָאֲרָיוֹת, וְרָאָה שָׁם לְבִיאָה גְּדוֹלָה שֶׁמְּנִיקָה אֶת גּוּרֶיהָ. לְבִיאָה מְסֻכֶּנֶת מְאוֹד, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵהָאַרְיֵה: הִיא יְכוֹלָה לְזַנֵּק וְלִטְרֹף כָּל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ.

הָרוֹפֵא הַצָּעִיר עָמַד רָחוֹק מְגוֹב הָאֲרָיוֹת, וְהִשְׁלִיךְ עֵז אַחַת לְכִוּוּן הַמְּאוּרָה. הַלְּבִיאָה הִתְנַפְּלָה עַל הָעַז וְטָרְפָה אוֹתָהּ. לְמָחֳרָת חָזַר, הִתְקָרֵב צַעַד אֶחָד, וְהִשְׁלִיךְ עֵז שְׁנִיָּה. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִתְקָרֵב עוֹד צַעַד וְזָרַק עֵז שְׁלִישִׁית. וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים: בְּכָל יוֹם הִשְׁלִיךְ עֹז, וּבְכָל יוֹם הִתְקָרֵב עוֹד קְצָת.

כַּעֲבֹר עֲשָׂרָה יָמִים עָמַד הַצָּעִיר מַמָּשׁ לְיַד הַמְּאוּרָה. הַלְּבִיאָה תָּקְעָה אֶת אַפָּהּ בְּכַף יָדוֹ, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ – וְלִקְּקָה אוֹתוֹ! כַּנִּרְאֶה קִוְּתָה לְקַבֵּל עוֹד עֹז. לִטֵּף הַצָּעִיר אֶת הַלְּבִיאָה, שִׂחֵק אִתָּהּ, וְאַף הִצְלִיחַ לַחֲלֹב אוֹתָהּ. הוּא מִלֵּא כַּד בֶּחָלָב וְיָצָא בַּחֲזָרָה לִפְרַס.

בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נִרְדַּם הַצָּעִיר וְחָלַם חֲלוֹם: אֵיבְרֵי גּוּפוֹ הִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם. הָרַגְלַיִם אָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ הֲכִי חֲשׁוּבוֹת! בִּלְעָדֵינוּ לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְשָׁם". הַיָּדַיִם אָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר! בִּלְעָדֵינוּ לֹא הָיָה חוֹלֵב אֶת הַלְּבִיאָה". הָעֵינַיִם אָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ מֵעַל כֻּלָּם! הֶרְאֵינוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ". הַלֵּב הִכְרִיז: "אֲנִי לְמַעְלָה מִכֻּלְּכֶם! בְּלִי הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלִּי לֹא הֱיִיתֶם עוֹשִׂים כְּלוּם".

עָנְתָה הַלָּשׁוֹן: "אֲנִי טוֹבָה מִכֻּלְּכֶם. אֵין טַעַם לְמַעֲשִׂים בְּלִי דִּבּוּרִים". כָּעֲסוּ הָאֵבָרִים עַל הַלָּשׁוֹן: "אֵיךְ אַתְּ מְעִזָּה לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמֵךְ אֵלֵינוּ? אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בַּחֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ הַפֶּה, וַאֲפִלּוּ עֲצָמוֹת אֵין לֵךְ!" "אֲנִי שׁוֹלֶטֶת בְּכֻלְּכֶם", הִתְעַקְּשָׁה הַלָּשׁוֹן.

"חֲלוֹם מוּזָר", חָשַׁב הַבָּחוּר כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן, אָמְרָה לְשׁוֹנוֹ לַמֶּלֶךְ: "בְּבַקָּשָׁה, הִנֵּה חֲלֵב הַכַּלְבָּה שֶׁהֵבֵאתִי לָךְ".

"חֲלֵב כַּלְבָּה?!" הִתְרַגֵּז הַמֶּלֶךְ. "חֲלֵב לְבִיאָה בִּקַּשְׁתִּי! תָּלוּ אֶת הָאִישׁ!" נִבְהֲלוּ אֵיבְרֵי הַגּוּף. אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: "בַּאֲמִירָה אַחַת הֵבֵאתִי אֶתְכֶם עַד לְעַמּוּד הַתְּלִיָּה. אִם אַצִּיל אֶתְכֶם – תּוֹדוּ שֶׁאֲנִי הַשּׁוֹלֶטֶת?" "כֵּן", הִסְכִּימוּ כָּל הָאֵבָרִים.

בִּקְּשָׁה הַלָּשׁוֹן: "הַחְזִירוּ אוֹתִי אֶל הַמֶּלֶךְ". שָׁאַל הַצָּעִיר אֶת הַמֶּלֶךְ: "לָמָּה צִוִּיתָ לִתְלוֹת אוֹתִי?" "כִּי הֵבֵאתָ חֲלֵב כַּלְבָּה וְלֹא חֲלֵב לְבִיאָה". הִסְבִּיר לוֹ הַצָּעִיר: "הַצַּיָּדִים קוֹרְאִים לִלְבִיאָה גַּם 'כַּלְבָּה'. זֶה עִנְיָן שֶׁל מִלִּים. חֲלֵב לְבִיאָה הֵבֵאתִי – שְׁתֵה מִמֶּנּוּ וְתַבְרִיא".

שָׁתָה הַמֶּלֶךְ וְהַבָּרִיא. הוּא שִׁחְרֵר אֶת הָרוֹפֵא הַצָּעִיר, בֵּרֵךְ אוֹתוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְדַרְכּוֹ. וְכָל הָאֵבָרִים אָמְרוּ יַחַד: "כָּל הַכָּבוֹד לַלָּשׁוֹן, הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל כֻּלָּנוּ. מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן".

מָה לָמַדְנוּ: הַלָּשׁוֹן קְטַנָּה, אֲבָל יֵשׁ לָהּ כּוֹחַ גָּדוֹל. מִלָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהַזִּיק, וּמִלָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהַצִּיל – לָכֵן חוֹשְׁבִים לִפְנֵי שֶׁמְּדַבְּרִים.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: הִצְלַחְתִּי רַק בִּזְכוּת הַמַּזָּל.

כְּדַאי לוֹמַר: עָבַדְתִּי קָשֶׁה וְהִשְׁקַעְתִּי.