הַגִּבּוֹר שֶׁקָּרָא "אֵשׁ!"

מקור: תלמוד בבלי, מסכת קידושין פ"א ע"א

רַב עַמְרָם הָיָה אָדָם מְיֻחָד מְאוֹד. כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ "חֲסִידָא" – כְּלוֹמַר, צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁכָּל הַיּוֹם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אֲבָל רַב עַמְרָם יָדַע סוֹד: גַּם הָאָדָם הַצַּדִּיק בְּיוֹתֵר הוּא עֲדַיִן בֶּן אָדָם, וְלִפְעָמִים הַמַּחְשָׁבוֹת מְנַסּוֹת לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם.

יוֹם אֶחָד עָמַד רַב עַמְרָם בִּפְנֵי נִסָּיוֹן קָשֶׁה. הוּא הִרְגִּישׁ בְּלֵב מַחְשָׁבוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב. הוּא יָדַע שֶׁאִם יַמְשִׁיךְ לְהַקְשִׁיב לָהֶן, יִתְחָרֵט עַל כָּךְ אַחַר כָּךְ.

רַב עַמְרָם לֹא חִכָּה שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת יְנַצְּחוּ אוֹתוֹ. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַנִּסָּיוֹן הִתְחַזֵּק, פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן וְצָעַק בְּכָל הַכּוֹחַ: "אֵשׁ! אֵשׁ! יֵשׁ אֵשׁ בַּבַּיִת שֶׁל עַמְרָם! בּוֹאוּ לַעֲזֹר!"

הַשְּׁכֵנִים נִבְהֲלוּ מְאוֹד, קָפְצוּ מֵהַמִּטּוֹת וְרָצוּ לְבֵיתוֹ עִם דְּלָיֵי מַיִם. אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנְסוּ, רָאוּ אֶת רַב עַמְרָם עוֹמֵד רָגוּעַ: אֵין אֵשׁ, אֵין עָשָׁן, וְהַבַּיִת שָׁלֵם.

"רַב עַמְרָם, מָה קָרָה? אֵיפֹה הָאֵשׁ?" שָׁאֲלוּ. רַב עַמְרָם הִתְבַּיֵּשׁ מְאוֹד, כִּי כֻּלָּם בָּאוּ בִּגְלָלוֹ – וְאֵין שׁוּם שְׂרֵפָה. אֲבָל הוּא הֶעֱדִיף לְהִתְבַּיֵּשׁ, וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לֹא רָאוּי.

מָה לָמַדְנוּ: כְּשֶׁמַּחְשָׁבָה לֹא טוֹבָה מוֹשֶׁכֶת אוֹתָנוּ, אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אוֹתָהּ בְּכוֹחַ – גַּם אִם זֶה לֹא נָעִים. הַגִּבּוֹר הָאֲמִתִּי הוּא מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת עַצְמוֹ.

בוקר טוב כיתה ה!

בִּמְקוֹם לוֹמַר: הַדֵּעָה שֶׁלִּי לֹא חֲשׁוּבָה.

כְּדַאי לוֹמַר: הַקּוֹל שֶׁלִּי חָשׁוּב!